לאן נעלמו 7 השנים שלא יחזרו לעולם?
היה זה כשהילד היה בן 7. המלמד קרא לי וסיפר לי על הקושי של הילד לקרוא. אנא, הוא ביקש ממני, קח אותו למכון הקריאה, הוא חייב להתקדם בקריאה. אני מוכן לדאוג למימון חלקי. הוא חייב, כך התחנן המלמד.
לצערי ולבושתי הדחקתי את העניין, התעלמתי מצלצולי הפעמון הצורמני וסתמתי את האוזניים באטמי פלדה.
והתוצאה לפניך: הבחור בן 14, הפסיד את שנותיו היקרות והכי חשובות בחייו. הנה הוא כאן. עכשיו אני מבין שהוא צריך להיכנס וללמוד מהתחלה. קמץ א' ופתח ב' וכן הלאה.
